Israeli girl, after a year of volunteering at the Gaza Strip border, refuses to serve in IDF

Posted on Jan 9, 2016 in Human rights, Israel, Justice, Muslims, Palestine

This is why I am refusing: I will not take an active part in the occupation of the Palestinian Territories and in the injustice to the Palestinian people that is perpetrated again and again under this occupation. I will not take part in the cycle of hatred in Gaza and Sderot. –Tair Kaminer

Photo courtesy of friedensbildungswerk.de

Photo courtesy of friedensbildungswerk.de

Introduction by Hanna Beit Halachmi (Tamir Kaminer’s statement follows)

January 8, 2015 – Tair Kaminer, a 19-year Israeli, got a call up order – requesting her to show up at the Israeli Army Induction Center (“Bakum”) in Tel Hashomer, east of Tel Aviv, on 12pm, Sunday, January 10, 2016 . She does intend to show up at the stipulated time and place – but not in order to embark on the two years of obligatory military service required of girls under Israeli law. Instead, she will inform the recruiting officers of her refusal to become part of an army of occupation and oppression – whereupon, most likely, she will be sent to the military prison.

Friends and supporters will accompany Tair to the gates of the Induction Center at 12pm on Sunday, and hold a solidarity vigil on the spot.

For further details and possible interviews, please contact Hanna – +972-(0)54-4732253.
For transportation (there will be a bus from Tel Aviv) please contact Yasmin +972-(0)50-4226629.

Background:

In recent months, there were several reports in the Israeli media of IDF girl soldiers standing at roadblocks throughout the West Bank and taking part in late night raids on Palestinian villages, culminating with entering Palestinian homes and taking “suspect Palestinians” off to interrogation by Israel’s Security Service. On several occasions girl soldiers were commended for their part in shooting and killing Palestinians who were defined as terrorists. The reports of military correspondents tend to present such girl soldiers as positive role models, examples of “gender equality” and “female empowerment”.

Tair Kaminer, along with her fellow activists of the “Mesarvot” (“Refusers”) group, rejects out of hand such forms of “equality” and “empowerment” – the possibility generously offered to young Israeli women to join with their male counterparts inan army of occupation and take their “equal” share in the task of daily oppressing Palestinian men and women.

Following is the text of the public statement of which Tair Kaminer intends to present a copy to the recruiting officers.

Tair Kaminer’s statement: Why I Refuse

My name is Tair Kaminer. I am 19. A few months ago I ended a year of volunteering with the Israeli Boy and Girl Scouts in the town of Sderot, on the Gaza Strip border. In a few days, I will be going to jail.

An entire year I volunteered in Sderot, working with children living in a war zone, and it was there that I decided to refuse to serve in the Israeli military. My refusal comes from my will to make a contribution to the society of which I am a part and make this a better place to live, from my commitment to the struggle for peace and equality.

The children I worked with grew up in the heart of the conflict, and went through traumatic experiences from a young age. In many of them, this has generated a terrible hatred – which is quite understandable, especially in young children. Like them, many of the children living in the Gaza Strip and the rest of the Occupied Palestinian Territories, in an even more harsh reality, learn to hate the other side. They, too, cannot be blamed. When I look at all these children, at the next generation of both sides and the reality in which they live, I can but see the continuation of trauma and pain. And I say: Enough!

For years now there’s no political horizon, no peace process anywhere in sight. There’s no attempt of any kind to bring peace to Gaza or to Sderot. As long as the violent military way holds sway, we will simply have further generations growing up with a heritage of hate, which will only make things even worse. We must stop this – now!

This is why I am refusing: I will not take an active part in the occupation of the Palestinian Territories and in the injustice to the Palestinian people that is perpetrated again and again under this occupation. I will not take part in the cycle of hatred in Gaza and Sderot.

My draft date was set for January 10th, 2016. On that day I will report to the Tel Hashomer Induction Center, to declare my refusal to serve in the military – and my willingness to do an alternative civil service.

In conversation with some people I care about I’ve been accused of undermining democracy, though my refusal to abide by the laws which were enacted by an elected Parliament. But the Palestinians in the Occupied Territories live under the rule of the Government of Israel, though they had no voice whatsoever in electing that government. I believe that as long as Israel continues to be an occupying country, it will continue moving further and further away from from democracy. Therefore, my refusal is part of the struggle for democracy – not an anti-democratic act.

I have been told that I am avoiding my responsibility for the security of Israel. But as a woman who regards all people as equal – and all their lives as equally important – I cannot accept the security argument as applying to Jews only . Especially now, as the wave or terror continues, when it becomes clear and evident that the military cannot ensure protection to the Jews, either. It is very simple – one cannot create an island of security in the midst of an oppressive occupation. True security can be created only when the Palestinian people live in freedom and dignity, in their own an independent state alongside Israel.

There were those who worried about my personal future in a country in which performing military service is held to be of supreme importance in the fabric of daily social intercourse. Caring for my future prospects, they suggested that I do serve in the army, regardless of my opinions – or at least that I don’t make my refusal public. But through all the difficulties and worries, I chose to declare my refusal openly, for all to hear. This country, this society, are too important to me – I cannot and will not agree to keep silent. That was not the way I was brought up – to care only for myself and my private concerns. The life I had until now has been about giving and social responsibility, and such I want it to continue.

Even if I must pay a personal price for my refusal, this price will be worthwhile if it to helps place the occupation on the agenda of Israeli public discourse. Far too many Israelis don’t directly feel the occupation, and they tend to forget about it in their daily lives – lives that are eminently safe in comparison with those of Palestinians, or even of the Israelis who live in the Western Negev (Gaza border area)

.

We are told that there is no way other than the violent military way. But I believe that this is the most destructive way, and that there are others. I wish to remind all of us that there does exist an alternative: negotiations, peace, optimism, a true will to live in equality, safety and freedom. We are told that the military is not a political institution – but the decision to serve in the military is a highly political one, no less so than the decision to refuse.

We, the young people, must understand the full implications of such a choice. We need to understand its consequences for our society. After having deliberated these issues, I took the decision to refuse. I am not scared of the military prison – what truly frightens me is our society losing its humanity.

הצהרת הסירוב של תאיר

קוראים לי תאיר קמינר, אני בת 19, והשנה סיימתי שנת שירות של תנועת הצופים בשדרות. בעוד כמה ימים, אכנס כנראה לכלא.
שנה שלמה התנדבתי בשדרות, עבדתי עם ילדים החיים באיזור של מלחמה, ושם החלטתי לסרב לשרת בצה”ל.
הסירוב שלי נובע מתוך רצון לתרום לחברה שלי ולהפוך אותה למקום טוב יותר והוא חלק ממאבק מתמשך למען שלום ושיוויון.
הילדים שעבדתי איתם גדלו בלב הסכסוך וחוו חוויות קשות מגיל צעיר, חוויות שעיצבו ברבים מהם שנאה גדולה, שאפשר להבין אותה, במיוחד כשהיא באה מילדים צעירים. כמותם, רבים מהילדים שגדלים בעזה או בשטחים, במציאות קשה אף יותר, לומדים לשנוא את הצד השני. גם אותם אי אפשר להאשים. כשאני מסתכלת על כל הילדים יחד, על הדורות הבאים של שני הצדדים ועל המציאות שבה הם גדלים, אני רואה המשכיות של טראומות וכאב. ואני אומרת: די!
כבר שנים אין שאיפה לתהליך מדיני, לא קיים ניסיון להביא שלום לעזה ולשדרות. אבל כל עוד הדרך הצבאית והאלימה נמשכת, אנחנו מייצרים בשני הצדדים דורות של שנאה שרק יחמירו את המצב. חייבים לעצור את זה.
לכן אני מסרבת: כדי לא לקחת חלק פעיל במעשה הכיבוש השטחים הפלסטינים ובעוולות שנעשות לעם הפלסטיני תחת הכיבוש, כדי לא לקחת במעגל השנאה בעזה ובשדרות.
תאריך הגיוס שלי נקבע ל- 10/01/16. ביום זה אתייצב בבקו”ם ואצהיר על סירובי לשרת בצבא, ועל כך שאני רוצה לעשות שירות אזרחי חלופי.
בשיחות עם אנשים הקרובים אלי, האשימו אותי בכך שאני פוגעת בדמוקרטיה כשאני לא מקיימת את חוקי המדינה. אבל הפלסטינים בשטחים הכבושים חיים תחת שלטון ממשלת ישראל, על אף שלא בחרו בה. כל עוד ישראל תמשיך להיות מדינה כובשת היא תמשיך להתרחק מהיותה מדינה דמוקרטית. לכן, הסירוב הוא חלק מהמאבק לדמוקרטיה, לא פגיעה בדמוקרטיה.
אמרו לי שאני מתנערת מאחריות על ביטחונה של מדינת ישראל. אבל כאישה שרואה את כל בני האדם כשווים וחושבת שחייהם חשובים במידה שווה, אני מתקשה להאמין בטיעון הביטחון כל עוד הוא מופנה אך ורק ליהודים. במיוחד עכשיו, כשגל הטרור הולך ומתמשך, ניתן לראות שהצבא לא מגן אפילו על היהודים, כי אין דרך ליצור ביטחון בתוך מצב של כיבוש. ביטחון אמיתי יתקיים כשהעם הפלסטיני יחיה בכבוד ובחופש במדינה עצמאית לצד מדינת ישראל.
היו שהביעו חשש לעתידי האישי במדינה בה לצבא חשיבות כה רבה. הציעו לי לשרת למרות עמדותי או לפחות לא לסרב בצורה פומבית שכזו. אבל למרות כל הקשיים והחששות, בחרתי לסרב באופן גלוי, המדינה הזו, הארץ הזו, החברה הזו – חשובים לי מדי מכדי שאסכים לשתוק. גם לא חונכתי לדאוג רק לעצמי, כל חיי עד כה היו של נתינה ומעורבות חברתית.
הלוואי והסירוב שלי, אפילו אם אשלם מחיר אישי עבורו, יעזור להעלאת נושא הכיבוש לסדר היום הישראלי, כי ישראלים רבים לא מרגישים בכיבוש או שוכחים אותו בחיינו הבטוחים כל כך ביחס לחיי הפלסטינים, או לחיי ישראלים אחרים בנגב המערבי.
משכנעים אותנו שאין ברירה אחרת חוץ מהדרך הצבאית והאלימה, אך אני חושבת שזוהי הדרך ההרסנית ביותר, ויש דרכים אחרות. אני מבקשת להזכיר לכולנו שיש ברירה: משא ומתן, שלום, אופטימיות, רצון אמיתי לחיות בשוויון, בביטחון ובחופשיות.
משכנעים אותנו שלצבא אין קשר לפוליטיקה, אבל לשרת בצבא זו החלטה פוליטית בעלת משקל כבד, בדיוק כמו סירוב. אנחנו, הצעירים, צריכים לבחון אותה ואת המשמעות שלה לעומק, ולהבין את השלכותיה על החברה שלנו. כשאני עשיתי זאת, בחרתי לסרב. הכלא הצבאי מפחיד אותי פחות מאשר אובדן האנושיות של החברה שלנו.
אני לא רוצה לעשות דברים שאני לא עומדת מאחוריהם ולשבור שתיקה בדיעבד. אני מסרבת, וגם אתם צריכים לחשוב על זה.